איתמר חמומוהל מוסמך · רישיון 1082 052-6802811

למה דווקא ביום השמיני? על המשמעות של ברית המילה

מאת המוהל איתמר חמו · כ־3 דקות קריאה

בכל ברית יש רגע אחד שבו החדר משתתק. אחרי כל ההכנות, האורחים והמגשים, כולם עומדים סביב תינוק בן שמונה ימים, ומשהו עתיק מאוד קורה מולם. מה בעצם קורה שם? למה דווקא היום השמיני? הנה כמה מחשבות, בלי הרצאה.

ברית: הסכם, לא רק טקס

המילה "ברית" פירושה הסכם, קשר. התורה מספרת שה' אמר לאברהם: "וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם" (בראשית יז, יב). ואחר כך, על יצחק: "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים" (בראשית כא, ד).

מאז ועד היום, אבות ואמהות עושים בדיוק את אותו הדבר. זה אחד הדברים המדהימים בברית: התינוק שלכם מצטרף לשרשרת של אלפי שנים, באותו יום ובאותה מצווה כמו יצחק.

ולמה דווקא שמונה?

התורה חוזרת על כך גם בספר ויקרא: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" (ויקרא יב, ג). ההלכה מקפידה על כך מאוד: הברית ביום השמיני, לא לפני ולא אחרי. אם התינוק בריא, היא נעשית ביום השמיני גם כשהוא חל בשבת (בתנאים מסוימים).

על הטעם יש הסברים רבים. אחד היפים מובא בשם המהר"ל מפראג (כפי שמביא הרב אליעזר מלמד בספר "פניני הלכה"): העולם נברא בשבעה ימים, ולכן המספר שבע מסמל את הטבע. שמונה הוא צעד אחד מעבר לטבע. ביום השמיני אנחנו אומרים: האדם הוא לא רק טבע. יש בו גם נשמה, וגם הגוף יכול להתרומם למשהו גבוה יותר.

להשלים את מה שנברא

שאלה ישנה: אם ה' רוצה במילה, למה לא ברא את האדם מהול? הרב מלמד מביא שם את תשובתו של רבי עקיבא לשאלה דומה: העולם נברא חסר בכוונה, כדי שאנחנו נהיה שותפים בתיקונו.

יש בזה משהו נוגע ללב להורים. ביום השמיני אתם עושים את הצעד הראשון של שותפות: אתם לוקחים את התינוק שקיבלתם במתנה ומתחילים, יחד איתו, לבנות את מי שהוא יהיה.

הברית מלווה כל החיים

בגמרא (מנחות מג ע"ב) מסופר שדוד המלך נכנס לבית המרחץ, ראה את עצמו בלי שום מצווה עליו והצטער. "וְכֵיוָן שֶׁנִּזְכַּר בַּמִּילָה שֶׁבִּבְשָׂרוֹ, נִתְיַישְּׁבָה דַּעְתּוֹ". הגמרא מוסיפה שדוד אמר שירה על מילה "שֶׁנִּיתְּנָה בַּשְּׁמִינִי".

תפילין מניחים ומורידים, את הטלית מקפלים. הברית נשארת תמיד. התינוק שלכם לא יזכור את היום הזה, אבל הוא יישא אותו איתו כל חייו.

רגע של זהות, ורגע של משפחה

בברית התינוק מקבל את שמו. עד עכשיו היה "התינוק", ומעכשיו יש לו שם, ולפעמים גם שם של סבא, סבתא או מישהו יקר שהלך לעולמו. סבים וסבתות בוכים, אחים גדולים מנסים לראות מעל כולם, ואמא ואבא מחזיקים יד. זה רגע שבו המשפחה כולה רואה את עצמה כשרשרת.

בריאות לפני הכול

עם כל החשיבות של היום השמיני, ההלכה ברורה: אם יש חשש לבריאות התינוק, דוחים את הברית. השולחן ערוך כותב: "שאפשר לו למול לאחר זמן ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם" (יורה דעה רסג, א). גם זה חלק מהמשמעות: אותה תורה שמצווה על הברית שומרת קודם כל על החיים.

מה זה אומר לכם, ההורים?

אולי את זה: הברית היא לא רק משהו שעושים לתינוק. היא הבטחה של ההורים. בפעם הראשונה אתם עומדים מול כולם ואומרים: אנחנו לוקחים אחריות להכניס את הילד הזה לחיים של ערכים, של משפחה ושל עם.

וזה, אחרי הכול, מה שהופך את הרגע השקט הזה לכל כך מרגש.

אם אתם רוצים לשמוע עוד, או לשאול על המנהגים שלכם לקראת הברית, אשמח לדבר: 052-6802811 (טלפון או וואטסאפ).


מקורות

  • בראשית יז, יב; בראשית כא, ד; ויקרא יב, ג
  • תלמוד בבלי מנחות מג ע"ב
  • שולחן ערוך יורה דעה רסג, א
  • הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, משפחה, פרק ח (סעיפים ג–ד), ובו דברי המהר"ל (תפארת ישראל פרק ב) ותשובת רבי עקיבא (מדרש תנחומא תזריע ה; בבא בתרא י ע"א)
התקשרווואטסאפ